…נמצאו הוכחות לקיומו של מאכל עשוי מעוגת קמח שטוחה ואפויה, שהיה נפוץ בפומפיי ובקולוניה הסמוכה “ניופוליס” שמאוחר יותר הפכה להיות מה שאנו מכירים היום כ”נאפולי” באיטליה.
מעניין כי באותה תקופה נתגלו באיזור גם חנויות מקושטות באבני שיש ושאר כלים מהתקופה, שדמו במיוחד לפיצריות המודרניות המוכרות לנו כיום.
מוזיאון ההיסטוריה בנאפולי מציג עד היום פסל מפומפיי שבזכות עמידתו נקרא i pizzaiolo.
במאה השש עשרה
בשנת 1522 הובאו עגבניות בחזרה לאירופה מ’העולם החדש’ (פרו). במקור הן נחשבו לרעילות, אך לאחר מכן עניי נאפולי הוסיפו את העגבניות החדשות לבצק השמרים שלהם ויצרו את הפיצה הפשוטה הראשונה כפי שאנחנו מכירים אותה. בד”כ היו להם רק קמח, שמן זית, שומן חזיק, גבינה, ועשבי תיבול.
באותה תקופה הפשטידות האיטלקיות היו נודעות לשמצה בכל איטליה. מפורסמת במיוחד היתה הטברנה של קריגלוי. חיילים ספרדים רבים בעלי קרבה למלך נהגו לבלות שם, ונאמר שהם נהגו להזמין את מנת היום ממוחיות המקום - פיצה על פי מתכון מיוחד.
במאה השבע-עשרה הפיצה היתה מאכל פופולרי בקרב תיירי נאפולי, שהיו מבקרים באיזורים העניים של העיר במיוחד בכדי לטעום את המאכל המפורסם שנאפה עי” אנשי ה”פיצאיולי”.
במאה השמונה עשרה המלכה מריה קארולינה, אשתו של מלך נאפולי, הורתה למשרתיה לבנות תנור מיוחד בארמון הקיץ של הזוג המלכותי, בקאפודיאמנטה, כדי שהשף הפרטי שלהם יוכל להגיש פיצה לה ולאורחיה.
במאה ה-19 הזמינו מלך איטליה אומברטו הראשון ואשתו, המלכה מרגריטה סאבויה את הפיצאיולי (שכבר היה נפוץ ככינוי לשף-פיצה) המפורסם והפופולרי ביותר, רפאל אספוזיטו, לארמונם, כשהיו בחופשה בנאפולי, בכדי לטעום פיצה ממנות המומחיות שלו.
רפאל נענה והגיע בכדי להכין שלוש סוגי פיצה: -
אחת עם שומן חזיר, גבינה וריחן\בזיליקום. השנייה עם שום, שמן ועגבניות, והשלישית עם מוצרלצה, בזיליקום ועגבניות (בצבעי הדגל האיטלקי).
המלכה אהבה כל כך את שלושת המנות, עד ששלחה לשף מכתב תודה אישי. רפאל החליט להקדיש למלכה את מנות המומחיות שלו, וקרא להן “פיצה מרגריטה”. מאז נקבע הסטנדרט לפיצות שאנו אוכלים היום, ונאפולי תפסה את מעמדה כבירת הפיצה של העולם. המלכה כמובן חזרה להזמין פיצה מרפאל לעיתים קרובות וכולם חיו באושר ועושר (חוץ מרפאל שחי באושר אך לא בעושר:)).
להמשך ההיסטוריה של הפיצה לחצו כאן.
